פסק-דין בתיק בג"ץ 8231/03

השופט א' א' לוי:

מבוא

1.        עניינה של עתירה זו, היא בהתנגדותן של העותרות, חברה אשר מפעילה תחנת תדלוק בכניסה ליישוב כפר אדומים (להלן:"התחנה הקיימת") וכן היישוב עצמו, להקמת תחנת תדלוק מתחרה במרחק של כארבעה קילומטרים, בכניסה ליישוב מצפה יריחו. בעתירה נטען, כי הקמת התחנה המתחרה נוגדת את הוראותיה של תכנית מתאר אזורית, המחייבת מרחק מזערי של 15 קילומטרים בין תחנות תדלוק הנמצאות באותו צד של הדרך. הצדדים חלוקים בשאלה אם בהיתר אשר ניתן להקמתה של התחנה המתחרה, הקפידו רשויות התכנון לקיים תנאי זה.

הרקע לעתירה

2.        מכוח הסכם שנחתם בתאריך 14.4.1996 בין כפר אדומים, אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ (להלן: "עותרת 2") לחברת בית אחד בע"מ, הוקמה תחנת תדלוק בכניסה לכפר אדומים, אותה אמורה עותרת 1 להפעיל במשך 10 שנים, כאשר בסיומן עתידות הזכויות בתחנה לעבור לעותרת 2. באזור נשוא ההסכם חלה תכנית מתאר מפורטת מס' 227/11, אשר הוכנה במטרה לאפשר את הקמתה של תחנת תדלוק ושרותי דרך באותו מקום. בהתאם לדין החל באזור, אושרה התכנית על ידי מועצת התכנון העליונה מטעם המנהל האזרחי ביהודה ושומרון (להלן: "משיבה 1"), וביום 17.5.1998 העניקה הוועדה המיוחדת לתכנון ולבניה מטה בנימין (להלן: "משיבה 4") היתר בניה לעותרות.

3.        בתאריך 9.5.2002 פורסמה בעיתונות הודעה על הפקדתה של תכנית מפורטת 228/3/2, לפיה תוקם תחנת תדלוק ושירותי דרך בכניסה לישוב מצפה יריחו, ובמרחק של כארבעה קילומטרים מתחנתן של העותרות. בעקבות כך, הגישה עותרת 1 למשיבה 1 התנגדות להקמתה של התחנה החדשה, וטענה כי התכנית המפורטת 228/3/2 נוגדת תכנית מתאר אזורית חלקית לתחנות תדלוק מס' 53 (להלן: "תמ"א 53"), ובעיקר את סעיף 27(א) של התכנית שזו לשונו:

"27.          מרחקים מזעריים בין שתי תחנות בדרך ראשית

(א) היתה תחנת תדלוק קיימת בצידי דרך ראשית או היתה הקמתה כאמור מאושרת בתכנית (להלן - התחנה הקיימת), ניתן לאשר בתכנית מפורטת

       (1) הקמתה של תחנת תדלוק נוספת (להלן - תחנה נוספת) באותו צד של הדרך ובלבד שהמרחק בין שתי התחנות לא יפחת מ-15 קילומטרים;

(2) לעניין מדידת המרחק מתחנה קיימת לצרכי האמור בפסקה (1), לא יראו כתחנה קיימת, תחנה בצידי דרך המסתעפת מהדרך הראשית, אם המרחק שבין התחנה הקיימת לדרך הראשית גדול מקו הבנין של הדרך הראשית. תנאי נוסף יהיה שהקמת התחנה לא תחייב פתיחת דרך נוספת אל הדרך הראשית".

העותרות טענו, כי תחנת התדלוק אותה הן מפעילות, היא בבחינת "תחנה קיימת" כהגדרתה בסעיף 27(א) של תמ"א 53, ועל כן לא ניתן להקים תחנה נוספת תוך חריגה מהתנאי אשר נקבע באותו סעיף, היינו במרחק הקטן מ-15 ק"מ.

4.        בפני ועדת המשנה להתנגדויות של משיבה 1, התקיימו שני דיונים בהשגותיהן של העותרות. בראשון, אשר התקיים ביום 17.2.2003, הוחלט לקבל חוות דעת מהמפקח על התעבורה וכן מלשכת התכנון. הדיון השני התקיים לאחר קבלתן של חוות הדעת, ובסופו נדחתה התנגדותן של העותרות. הוועדה קבעה בהחלטתה, כי תחנת התדלוק כפר אדומים אינה עונה להגדרה של "תחנה קיימת" במובנה של תמ"א 53, ולפיכך אין להיזקק למרחק המזערי המתחייב מהתכנית, ובלשון סעיף 7 להחלטה:

"על פי תכנית התכנון המתייחסת לתחנת תידלוק זו [תחנת התדלוק כפר אדומים], המרחק שבין התחנה לדרך הראשית גדול מקו הבניין של הדרך הראשית. עוד נציין, כי תחנה זו היא תחנת תידלוק פנימית וכי אין התחברות ישירה בינה לבין הדרך הראשית. מכאן עולה כי תחנת [כך במקור] זו מקיימת את שני התנאים הקבועים בסעיף 27(א)(2) לתמ"א 53, ולכן, לא חלה ביחס אליה המגבלה של מרחק מינימלי של 15 קילומטר בין שתי תחנות תידלוק בצידי דרך ראשית" (סעיף 7 להחלטה).

           בעקבות החלטה זו הגישו העותרות את העתירה הנוכחית המופנית כנגד משיבה 1, וכן נגד מצפה יריחו, אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ (להלן: "משיבה 2"), וחברת דלק, היא החברה אשר עתידה להפעיל את תחנת התדלוק שבמחלוקת (להלן: "משיבה 3"). משהתעוררו שאלות בדבר חוקיותו של היתר הבניה מכוחו הוקמה התחנה בכפר אדומים, צורפה כמשיבה גם מי שהעניקה את ההיתר, הועדה המיוחדת לתכנון ולבניה מטה בנימין (להלן: "משיבה 4").

טענות העותרות

5.        העותרות משיגות על החלטתה של משיבה 1 שלא לראות בתחנת התדלוק כפר אדומים כ"תחנה קיימת" לעניין סעיף 27(א) לתמ"א 53. ראשית, נטען, כי תחנת התדלוק כפר אדומים הוקמה בתוך קו הבניין של הדרך הראשית, כפי שעולה מהיתר הבניה שמכוחו נבנתה וכן ממיקומה בשטח. שנית, התחנה אינה ממוקמת בדרך המסתעפת מהכביש הראשי, אלא בתחום הכביש הראשי עצמו. כך עולה, לטענתה, מתנאי השטח: היא נמצאת מטרים ספורים משפת הכביש הראשי, והתחנה משרתת את הנוסעים בכביש הראשי. בנוסף, מצביעות העותרות על שינוי שחל בעמדתה של משיבה 1, אשר תחילה היתה בדעה כי תחנת התדלוק כפר אדומים הינה תחנה ציבורית, אשר נועדה לשרת כלי רכב הנעים בכביש הראשי, בעוד שהתחנה המתוכננת במצפה יריחו אושרה כתחנה פנימית. אולם לאחר הדיון הראשון שינתה משיבה 1 את דעתה וקבעה כי התחנה בכפר אדומים הינה פנימית, ואילו התחנה במצפה יריחו אושרה כתחנה ציבורית.

           לאור זאת נטען, כי אישור התכנית המפורטת 228/3/2 נוגד את הוראותיה של תמ"א 53, ומסכל את תכליתם של התנאים אשר נקבעו בה לעניין מיקומן של התחנות. תנאים אלה נועדו למנוע מצב של סמיכות יתר בין שתי תחנות תדלוק, ואי-הקפדה בקיומם עלולה לפגוע בפרנסתם של מפעילי התחנות, ולגרוע מיכולתם להעניק שירות הולם לנוסעים (השוו סעיף 2(1) של תמ"א 53). העותרות מבקשות איפוא, כי נורה למשיבים להימנע מהפעלתה של תחנת התדלוק במצפה יריחו (אשר כבר נבנתה), ולחילופין, לקבוע כי תחנה זו תופעל כתחנת תדלוק פנימית בלבד.

עמדת המשיבות

6.        משיבה 1 אינה חולקת על כך שתחנת התדלוק בכפר אדומים הוקמה על פי ההיתר. עם זאת, היא סבורה כי בהיתר זה נפל פגם, באשר הוא התיר להקים את התחנה תוך חריגה לתחום קו הבניין של הדרך הראשית, וזאת בניגוד להוראתה של תכנית מתאר מפורטת 227/11, מכוחה ניתן ההיתר לעותרות. על פי תכנית זו, הקמתה של תחנת התדלוק של העותרות היתה אפשרית רק מעבר לקו הבניין של הדרך הראשית, היינו, 70 מטר מציר הדרך. משיבה 1 הוסיפה וטענה, כי לצורך ההתייחסות לתנאיו של סעיף 27 לתכנית המתאר, הדגש אינו על הבנייה בשטח ולא על הבנייה שהותרה בהיתר, אלא על הוראותיה של התכנית המפורטת מס' 227/11 על פיה הוקמה התחנה בכפר אדומים. מכאן השקפתה של משיבה 1, כי אין לגלות פגם בהחלטה להעניק את ההיתר להקמתה של התחנה הנוספת על ידי משיבות 2 ו-3.